החלטה בתיק ת"א 16947-10-10

ביום 3.5.12 ניתנה החלטה  שלפיה התקבלה בקשתו של המשיב (בקשה מס' 11) למחיקת הגנתם של המבקשים כנגד תביעתו והתביעה שכנגד שהגישו.  (" ההחלטה"). בעקבות כך ניתן ביום 9.5.12 פסק דין הנותן ביטוי להחלטה (" פסק הדין"). בבקשה זו עותרים המבקשים לביטולם של ההחלטה ושל פסק הדין והמשיב מתנגד לכך.

טענתם העיקרית של המבקשים היא שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד, ויש לבטלו מתוך חובת הצדק, וטענתם החלופית היא שגם אם לא כך הדבר יש לבטל את פסק הדין בתוקף שיקול הדעת המסור לבית המשפט ועל מנת לתת להם את יומם בבית המשפט ולאפשר להם להשמיע את  טענותיהם.

טענת המבקשים שלפיה פסק הדין ניתן במעמד צד אחד ומבלי שניתנה להם אפשרות להגיב היא מחוסרת יסוד ולמעשה היא מהווה המשך של התנהלות דיונית מצידם של המבקשים שהמעט שאפשר להגיד עליה הוא שהיא משקפת התעלמות מסדרי דין, מלוחות זמנים ומהחלטות שיפוטיות שניתנו בגדר הליך זה.

וזאת יש לדעת, פסק הדין ניתן לאחר שהמשיב, התובע בתובענה העיקרית, הגיש בקשה למחיקת כתב הגנתם של המבקשים (הנתבעים בתביעה העיקרית) ולמחיקה על הסף של התביעה שכנגד שאותה הגישו, וזאת על רקע מחדלם של המבקשים למלא אחר החלטה שניתנה בדיון שהתקיים ביום 14.2.12. באותה החלטה נקבע כי המבקשים " ימלאו אחר ההחלטה שניתנה ביום 18.9.11 בדבר גילוי ועיון כללי במסמכים וכן אחר ההחלטה שניתנה ביום 5.1.12 (בקשה מס' 7) בדבר גילוי ועיון במסמכים מסוימים. המבקשים יעשו כן עד יום 11.3.12". משחדלו המבקשים למלא אחר ההחלטה ביקש המשיב את מחיקת הגנתם וסילוק על הסף של תביעתם שכנגד (בקשה מס' 11). בדיון שהתקיים ביום 20.3.12 הוריתי כי המבקשים ישיבו לבקשה זו (היינו הבקשה לסילוק על הסף) תוך עשרים יום. המשיב טוען, בצדק, כי הבקשה נמסרה לבא כוח המבקשים במעמד אותו דיון אלא שגם לאחר מכן לא טרחו המבקשים להשיב לה. ביום 23.4.12 ביקש המשיב מתן פסק דין ובהעדר עילה לסרב לו, נוכח מחדלם של המבקשים, נעתרתי לבקשתו.

הנה כי כן, טענת המבקשים שפסק הדין ניתן בלא שהם יכלו להגיב לבקשה, אינה מבוססת די הצורך, ואני דוחה אותה.

ההלכה היא שגם במקום שפסק הדין ניתן בעקבות מחדלו של בעל דין ישקול בית המשפט את האפשרות לבטלו על רקע שני שיקולים. האחד הוא סיבת המחדל והאחר, החשוב יותר, סיכויי ההצלחה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהד' תשיעית עמ' 355). אכן, כבר נאמר כי השיקול הראשון הוא משני ותהיה לו חשיבות רק במקום שניתן לקבוע שמחדלו הוא התעלמות מדעת מההליך השיפוטי או זלזול כלפי חובתו כבעל דין, ואני סבור שעיון בהתנהלותם של המבקשים עד עתה מלמד שיתכן והמשיב צודק בטענתו שיש לייחס להם את שני הדברים. אף על פי כן ולא בלי היסוס, ולאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות, נראה לי לבטל את פסק הדין מפני שלמרות טענותיו של המשיב איני יכול לקבוע שהגנתם בפני תביעתו היא חסרת כל יסוד או כי כזו היא תביעתם הנגדית.

המשיב סבור אמנם כי אין תועלת בביטול פסק הדין מפני שבסופו של דבר יהיה צורך לפסוק לטובתו אלא שמשמעות הטענה היא שהגנתם של המבקשים היא חסרת כל יסוד ואת זאת איני מוכן לקבוע בשלב זה.

בנסיבות אלה נראה לי שעניינם של הצדדים ישורת טוב יותר אם יבוטל פסק הדין ומן העבר האחר המבקשים יחויבו בתשלום הוצאות בסכום המשקף את מורת רוחי מהתנהלותם עד כה.

אני מחליט, אפוא, לבטל את פסק הדין ומורה שקדם משפט נוסף יקוים ביום 20.9.12 בשעה 14:00.

המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב שכר טרחת עורכי דין בסכום של 20,000 ש"ח. התשלום יבוצע עד יום 15.7.12, ויהיה על המבקשים להגיש לבית המשפט - עד לאותו מועד -  הודעה שאליה יצורף אישור המשיב כי הסכום אכן שולם, שאם לא כן תתבטל  החלטה זו ופסק הדין יחזור לעמוד על כנו.

ניתנה היום,  ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: